|
| 9/2018
מה עושות המקלידות בלילות?
היא ניחנה בתמהיל הרעיל מכולם: נחיתות ועליונות באישיות אחת. השילוב בין השניים, השילוב, הוא זה שגרם להופעת הרגשה צורמנית אצל אנשים ששהו במחיצתה מבלי שידעו להסביר לעצמם מדוע. זה סוג אדם שאי אפשר אפילו לגמרי לשנוא, כי עד כדי כך הלכותיו מעורפלות. אבל זו לא מוזרות מושכת, כי היא לא תבלין למשהו נרחב יותר. לא, היא הדבר היחיד שנגלה לעין. אנשים לא ידעו מה הם אמורים להרגיש מולה וזה גרם להם למין עקצוץ פבלובי, קוצני.
צריך להיות תמים מאוד או יהיר מאוד כדי לחשוב שתצליח לעצור את הדליפה של המהות שלך מבעד לבגדי התנהגותך. כן, אדם עוטה על עצמו גלימה ומרגיש מוגן (אך אבוי, אפילו גלימת היעלמות היא נראית), אבל אם יש בתוכו רעל, מספיק שכמה טיפות ממנו יטפטפו לו מבעד לנקבוביות והם ידעו. ואם יש בו ערפל שמונע ממנו להצליח להרגיש אנשים אחרים באמת, המבט שלו ידיף אותו החוצה. הם לא צריכים אפילו שההבנה תעלה אל המודע. נהפוך הוא, לפעמים דווקא ההשתכנות בלא מודע היא שגורמת לרגשות החזקים ביותר. כי ברגע שמבינים, עלולה לבצבץ סוג של חמלה. אבל כשמבינים משהו רק במאחורי הקלעים ואל המודע עולות רק הבועות, אתה חווה את הרגש כמו ילד, בלי החובה המוסרית לרסן אותו. זה החלום הרטוב ביותר, לשים את הסופר-אגו על מיוט כמו אז כשהיינו עוּברי-חיים.
(בגלל שבמשך שנים התבטאתי באמת רק מול עצמי ולא מול אחרים, לפעמים יכולה להופיע אצלי
תחושה של זרות מול מילותיי. כאילו פתאום עולה ההרגשה שלא אני כתבתי את זה, כי זאת
לא זהות שאי פעם הודהדה, שזכתה לאיזושהי חותמת של קיימות בעולם)
| |
|  כינוי:
מין: נקבה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
